<h1>שבלי הלקט הקצר דין חרם ותקנת קהל סימן מ"ט</h1>
<h2>דף לו:</h2>
אם שמו הקהל שום חרם או עשו תקנה, אם צריכין התרה כשיבוא הזמן. תנן בגיטין בפרק השולח, פרוזבול אינו משמט, וזהו אחד מן הדברים שתקן הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה לזה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וכו' קרבה שנת השבע שנת השמיטה וגומר. איבעיא להו, כי תקן הלל פרוזבול לדריה תקין או לדרי עלמא נמי תקן, למאי נפקא מינה לבטוליה, אי אמרת לדריה תקן מבטלינן ליה ואי אמרת לדריה עלמא נמי תקון אין בית דין יכול לבטל בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. ומדאמרינן אי אמרת לדריה תקין מבטלינן ליה, משמע, דצריך לבטוליה אעפ"י שלא התקין אלא לדורו, אם כן משמע שאם עשו תקנה עד זמן מה, צריך להתירה כשיבוא הזמן, שאם תאמר שאינו צריך להתירה כשיבוא הזמן אם כן אמאי קאמר הכא אי אמרת לדריה תקין מבטלינן ליה, הא מבטל ועומד הוא כשעבר דורו, אלא וודאי אעפ"י שבא הזמן ועבר צריך להתירה, אם כן משמע, שאם שמו הקהל שום חרם או עשו תקנה ואפילו עד זמן צריך להתירה כשיבוא הזמן. וכן מוכיח בשמעתתא קמא דמס' ביצה דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר לבטלו שנאמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, ונאמר, לך אמור להם שובו לכם לאהליכם אחר מתן תורה, פי' רש"י, לא נשנית בסיני אלא מפני שאסר להם תשמיש שלשה ימים והוצרך להתיר להם אע"ג דממילא משתמע התירא, דהא שלשה הוא דאסר והא עברו ואשמועינן קרא, כל דבר הנאסר במנין בית דין אפילו קבעו זמן לדבר צריך למנות פעם אחרת להתירו כשעבר הזמן.
ועל ענין התקנות שתקנו הקהל ונתנו בו זמן, השיב ר' אביגדור כהן צדק, כי אין צריך הפרה, שהנדר על תנאי שצריך הפרה דווקא לענין להרע או להטיב, ובדבר הרשות, אבל לענין זה לא, וגם אם עשו תנאי בתקנותיהם שיבטלום זקנים, או יותר או פחות, הכל לפי תנאותיהם בין בזה בין בזה אין צריך קבוץ והפרה כי אם כפי תנאותיהם. ואחי רבי צדקיה בר בנימין שאל לר' אביגדור, אם הקהל מקיימין דבר בברכה בלא זמן ובלא תנאי, ואחרי כן נתחרטו, אם יכולין להפר הדבר ולבטלו, ובאיזו ענין. והשיב לו, כי כל דבר שבמנין צריך מנין אחר לבטלו ולהתירו ולכל הפחות טוט אסור וטוט שרי, פי' לתקוע בשופר טו טו אוסר וגם מתיר, ויפירו בהסכמת גדולי הקהל ויאמרו בדבר זה אין אנו יכולין לעמוד, יהא מופר ומבוטל בבית דין של מעלה ובבית דין של מטה ודי להם.
